מדיאה בקאמרי

מדיאה מתעוררת מחדש בזעם מודרני, הצצה להצגה המטלטלת של הקאמרי, לטרגדיה יוונית עכשווית שעשויה היטב.

תיאטרון הקאמרי ממשיך במסורת ארוכת השנים של חיבור בין קלאסיקה לחדשנות, והפעם הוא עושה זאת עם עיבוד מודרני ונוקב למחזה היווני הנצחי "מדיאה" של אוריפידס. העיבוד החדש, פרי עטו של המחזאי המוכשר שחר פנקס, בבימויו של עירד רובנשטיין מצליח להפיח רוח חיים עכשווית בסיפור האכזרי על אהבה, בגידה ונקמה, תוך שהוא נשען בחוזקה על עוצמת הטקסט המקורי.

הבמה, בעיצוב מודרני מושקע ויצרתי של ערן עצמון, הופכת לזירת התגוששות רגשית עוצמתית. התאורה המדויקת של אבי יונה והמוזיקה של רועי ירקוני המטרידה משרתות היטב את האווירה הטעונה של המחזה, ומכינות את הקהל למסע מטלטל אל נבכי נשמתה של מדיאה.

במרכז ההתרחשות ניצבת כינרת לימוני, בהופעה בלתי נשכחת ללא ספק תפקיד חייה. לימוני מצליחה לגלם במיומנות רבה את המורכבות העצומה של הדמות האייקונית הזו – את האהבה העזה שהפכה לזעם בלתי נשלט, את הכאב הנורא של הבגידה ואת הנחישות הקרה לנקום. היא מפגינה עוצמה פיזית ורגשית כאחד, ונוכחותה הבימתית מהפנטת. קולה, נע בין לחישות שבורות לזעקות שבר, מצליח לגעת עמוק בלב הצופים, גם אם מעשיה מעוררים חלחלה.

לצידה של לימוני, עמוס תמם מגלם את יאסון באמינות משכנעת. תמם מצליח להציג את יאסון לא רק כבוגד אנוכי, אלא גם כדמות אנושית, אם כי כזו ששיקוליו הצרים והאגו שלו מובילים אותו לטרגדיה ומעורר הזדהות. הדינמיקה המורכבת בין לימוני לתמם על הבמה היא אחת מנקודות השיא של ההצגה, והיא משקפת היטב את התהום שנפערת בין בני הזוג.

העיבוד של שחר פנקס מצליח לשמור על הרלוונטיות של המחזה עבור קהל בן זמננו והופך אותו בכישרון לעכשווי ורלוונטי. הנושאים האוניברסליים של אהבה, בגידה, מעמד האישה והמחיר הנורא של נקמה מהדהדים בעוצמה גם היום. פנקס אינו מנסה לייפות את המציאות הקשה או להקל על הצופים, ובכך מעצים את החוויה הטראגית וכל זאת באסתטיקה יפיפייה על הבמה.

ההצגה "מדיאה" בתיאטרון הקאמרי אינה חוויה קלה, אך היא בהחלט חוויה תיאטרלית חשובה ומרתקת. בעבר ראיתי את העיבוד של הבימה להצגה משנת 1998 שגילמה אותה גילה אלמגור המשחק הטוטלי שלה לצד הטירוף שלה בשמלה השחורה על הבמה נחקק לי בזיכרון וכמו אז גם היום היא מעוררת מחשבה על טבע האדם, על גבולות האהבה והשנאה, ועל ההשלכות ההרסניות של מעשינו. בזכות בימוי מדויק, עיצוב במה מרשים ובעיקר בזכות הופעותיהם הכובשות של כינרת לימוני ועמוס תמם, מוטי כץ, רות אסראי, וכל צוות השחקנים. העיבוד המודרני הזה מצליח להעניק פרשנות עכשווית ומטלטלת לאחת הטרגדיות הגדולות של הספרות העולמית והתיאטרון.