מתאבל ללא קץ יצירה בימתית עוצרת נשימה

ההצגה "מתאבל ללא קץ" של חנוך לוין בבימוי מרתק ויפיפה של ארי פולמן בתיאטרון הקאמרי היא חוויה תיאטרונית מופלאה ועמוקה, שלא מרפה מהצופה גם הרבה אחרי שהמסך יורד. מחזותיו של חנוך לוין הם בדרך כלל חוויה קשה לצפייה. לאורך כל שנות יצירתו מהמחזות הפוליטיים דרך המחזות על השקופים והשוליים בחברה ובמיוחד המחזות שנכתבו בשנותיו האחרונות העוסקות במוות ובכאב האין סופי שמלווה אותו. גם במחזה הפעם שעולה לראשונה על הבמה בארץ העיסוק במוות הוא הנושא המרכזי בעלילה. מלך המאבד את בנו הקטן לילה אחד בעקבות מחלה חשוכת מרפא והאבל הכבד שנופל עליו ולא מניח לו להמשיך בחיים גורם לו ליצור טקס בכל שנה ביום הפטירה שבו הוא הורג ילד מהממלכה ומשחזר את רגעי האימה והשכול בטקסיות מקפיאה דם. הטקס חוזר על עצמו עד להכרה של המלך שהטקס הזה לא באמת עוזר או מקל את הכאב.

למרות העיסוק בנושא שמזעזע אותנו וקשה לעיכול כי הוא פוגע בבטן הרכה של כולנו ההצגה היא פיוטית ומרהיבה ביופייה. האסתטיקה על הבמה שבאה לידי ביטוי בכל מה שהצופה רואה מול עיניו. בתפאורה הציורית של דוד פולנסקי. בוידיאו ארט של יואב כהן שמתעתע בין החלום למציאות. בדמויות ובראשם המלך בביצוע מרגש ומעורר חמלה של מוריס כהן, האחות שהיא גם מושא התשוקה של המלך אותה מגלמת מיה לנדסמן, הרופאים, הילדים, דמויות מעולם החלומות, הילדות והסיוטים עם תלבושות נפלאות של אורנה סמורגונסקי. במוזיקה התורמת לחוויית הצפייה ברגעי האימה כמו רגעי העצב של עומר הרשמן. בשירה המצמררת של אפרת בן צור על הצריח למעלה. בתנועה של אנדריאה קונסטנזו מרטיני שיוצרת גם היא את התעתוע בין החלום והמציאות. כולם יחד בבימוי סוחף וגאוני של ארי פולמן, שמוכר יותר בעולם הקולנוע, אך מוכיח שהוא יודע לביים יצירות מופת גם לתיאטרון. יוצרים קסם על הבמה ויופי אין סופי שיוצר ניגודיות והרמוניה בין הסיפור לדרך בה הוא מסופר. מה שהופך את ההצגה "בגדר חובה" לכל אוהבי התיאטרון באשר הם.