"הסוחר מוונציה" 1933

שייקספיר הוא שייקספיר אבל איך גורמים לו לבעור מחדש? תיאטרון הבימה בחר בדרך נועזת, כשהציב את "הסוחר מוונציה" בעיבוד חדשני בברלין של 1933. הבמאים, משה קפטן ומירי לזר, מורידים את המסך מעל וונציה המצועצעת של המחזה המקורי ומשליכים אותנו הישר אל תוך בור שחור של אפלה הולכת וגוברת, רגע לפני שהסיוט היהודי הגדול ביותר בהיסטוריה מתחיל.

ההחלטה להעביר את הסיפור מאיטליה הנוצצת אל גרמניה הקודרת של עליית הנאציזם היא גאונית במובנה. היא לא רק מחזקת את המתח המובנה בין היהודי לנוצרי, אלא גם מוסיפה לו ממד של כאב וחרדה שלא היה קיים במקור. פתאום, דמותו של שיילוק, שעלתה לבמה בעיבודים רבים כקריקטורה מרושעת או כקורבן עלוב, מקבלת פה גדול. וזה בדיוק מה שחנה לסלאו עושה עם התפקיד – היא נותנת לו פה. לא פה של גברת, כפי שהיא מגלמת במחזה, אלא פה גדול, מלא צעקה כבויה וזעם. היא לא רק קורבן, היא מגדל של כאב. הדיבור שלה מהיר, עצבני, מחפש את התשובה שהוא כבר יודע שאין לו. הרגע שבו שיילוק מתחננת על ליטרת הבשר הופך לרגע קורע לב, שבו כל הזעם והפחד של דורות שלמים של יהודים נדחסים אל תוך דקות ספורות על הבמה. היא לא רק דמות, היא מניפסט של כאב.

גם שאר השחקנים נותנים ביצועים ראויים לציון. יגאל שדה, בתפקיד אנטוניו, נושא על כתפיו את הכאב המנוכר של הפריבילגיה. הוא עייף, כמעט שבור, אבל עדיין מסוגל לעמוד על שלו, גם אם במחיר כבד. דאנה איבגי, בתפקיד פורשיה מדויקת, חכמה ויפיפיה, הרוח הרעננה שמנסה להפיח חיים בחלל המדכא. היא מציגה את הדמות עם קריצה ואינטליגנציה, ומייצרת איזון נחוץ בין הקודרות לבין הנימה הקומית ששייקספיר עצמו כתב במחזה. עודד לאופלד בתפקיד הדוכס טל קלאי בתפקיד זמר הקברט בביצוע נפלא שנלקח מהמחזמר קברט יחד עם הרקדנים על הבמה. ספיר אזולאי בתפקיד המשרתת נריסה כל צוות השחקנים משלימים את הקאסט ומוסיפים רובד נוסף של עומק ועניין לעלילה. התפאורה של ערן  עצמון חזקה והשולחן הענק שעומד במרכז הבמה משמש כזירה לכל ההתרחשות ומסתובב כמו גלגל הממחיש איך הגורל עומד להתהפך...

העיבוד הוא ניסיון אמיץ לקחת את המחזה שנכתב כקומדיה רק ששנאת היהודי והצל של ההיסטוריה מעיב על הרומנטיקה והעליצות שנכתבו במקור. עצוב לראות את ההצגה דווקא בימים האלה של שנאה ואנטישמיות שגואה בעולם. "הסוחר מוונציה" של הבימה הוא מסע אל תוך המערבולת האפלה של ההיסטוריה, שמוכיח ששייקספיר רלוונטי היום בדיוק כמו שהיה לפני מאות שנים. הפקה מעולה ביצוע מרשים ובקיצור חובה לראות.