יום הקולנוע הישראלי

יום הקולנוע הישראלי, שבו הכרטיסים המוזלים ב-10 שקלים בלבד מזמינים את הקהל למלא את האולמות עד אפס מקום, הוא הרבה מעבר למבצע אטרקטיבי לחובבי הפופקורן. הוא תזכורת חיה ופועמת לכוחו של הסטוריטלינג המקומי. בימים אלה, שבהם המציאות הישראלית מורכבת, סוערת ומטלטלת, הקולנוע הישראלי הופך למרחב נחוץ של שיקוף, נחמה, כאב ואיחוד כאחד. הוא מאפשר לנו להביט בעצמנו במראה, לעבד את החוויות המשופעות בדרמה, ולמצוא רגעים של אמפתיה וחיבור עמוק. מאירוע הפתיחה החגיגי של פסטיבל הקולנוע בירושלים ועד לנעילה המותחת בתחרות חג'ג' היוקרתית, היצירות של השנים האחרונות מצביעות על איכות בלתי מתפשרת, תעוזה נרטיבית ועומק קולנועי שרק הולך ומשביח.

את חגיגת הקולנוע הזו פותח הסרט "עצמאות" סרטו של משה רוזנטל, שנבחר לפתוח את פסטיבל הקולנוע בירושלים הקיץ ואף מוביל את מועמדויות פרסי אופיר השנה עם 16 מועמדויות. העלילה מציגה את סיפורו של בועז, שבשנת 1987, כשהיה בן 12, גילה סוד מטלטל על אביו הנערץ, בגילומו של אסי כהן. אותו גילוי שבר את התא המשפחתי לרסיסים, ועשור לאחר מכן, כשהוא רדוף אשמה וזיכרונות, בועז יוצא למסע חיפוש בעקבות אביו ומתעמת עם שדי העבר. המבקרים מהללים את היצירה כדרמת התבגרות בעלת עומק היסטורי ורגשי, המשלבת סיפור משפחתי אינטימי עם שחזור תקופתי מדויק של שנות ה-80, לצד תצוגת משחק מופלאה וכואבת של אסי כהן והצוות לצידו.

ממשיך את הקו הרגשי והעמוק הוא סרטו החדש של אבי נשר, "האהבה שלנו". נשר מביא למסך דרמה בהשראת אירועים אמיתיים העוקבת אחר שבע דמויות שמערכות היחסים שלהן מורכבות ומסובכות, כ שלכולן מכנה משותף אחד: התחושה שהשישה באוקטובר היה היום הגרוע בחייהם. אירועי השבעה באוקטובר תופסים אותם בעיצומן של הסערות האישיות ומאלצים אותם לבנות את חייהם מחדש מתוך ההרס. הסרט, שזכה ל-12 מועמדויות לפרס אופיר והתקבל להקרנה רשמית בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, הוגדר על ידי המבקרים כיצירה אמיצה ומטלטלת. הביקורות מציינות כי זהו אחד הסרטים הרגישים והנוקבים ביותר שנעשו על התקופה, כזה שמצליח לגעת בטראומה הלאומית דרך עיניים אנושיות ובלי ליפול למלודרמטיות, תוך הדגשת יכולתו המופלאה של נשר לשזור קווי עלילה מרובים לכדי נרטיב קולח ומלא חמלה.

על קו התפר של תחרות חג'ג' בירושלים בולט הסרט "לאן" בבימויו של אסף מכנס, שהוכרז כזוכה הגדול של הפסטיבל לאחר שקטף את פרס הסרט העלילתי הטוב ביותר, פרס התסריט ופרס השחקן הטוב ביותר. הסרט מביא דרמה אבסורדית ונוגעת ללב המתרחשת ברחובות ברלין, שם חסן, נהג אובר פלסטיני בן 55, אוסף במונית את אמיר, צעיר ישראלי מבולבל בגילומו של עידו טאקו. המפגש האקראי מתפתח לסדרת נסיעות לאורך שנתיים, שבהן שני זרים שברחו מארץ הקודש מוצאים נקודות חיבור ומאלצים אחד את השני להתעמת עם סיפור חייהם. השופטים והמבקרים שיבחו את התסריט השנון והאנושי שיודע לקחת נושא טעון ומורכב ולתרגם אותו לחוויה מלאת הומור דק, לצד כימיה יוצאת מן הכלל בין השחקנים הראשיים שמעבירה תחושת תלישות וחיפוש בית שמהדהדת בעוצמה אצל הצופים.

חותם את הרביעייה הסרט "לב זהב" בבימויה של אפרת כורם, שהשתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל ירושלים וזכה לתשואות רבות. עלילת הסרט עוקבת אחר מלי, שמגולמת על ידי חן אמסלם זגורי, מבקרת כרטיסי אוטובוס מאשקלון שמוצאת תינוק נטוש באוטובוס ריק. היא מחליטה לקחת אותו לביתה, שם היא ואחיה הסוהר, בגילומו של ישראל אטיאס, מסתגרים איתו. נוכחות התינוק מציפה משברי עבר, פצעי ילדות וסודות משפחתיים שהם ניסו להדחיק במשך שנים. המבקרים הרעיפו שבחים על היות הסרט קולנוע חברתי חשוף ועוצמתי, המציע מבט לא-מתפשר ישירות אל הפריפריה והמציאות הישראלית תוך שמירה על כבוד ואמפתיה עמוקה לדמויות, כאשר תצוגת המשחק של אמסלם זגורי ואטיאס הוגדרה כשיא בקריירה של שניהם.

בסופו של דבר, בכיסא הקולנוע ובחושך האולם מתרחש קסם שאין לו תחליף, שהוא חוויה קולקטיבית של יחד. דווקא בתקופה שבה המציאות היומיומית עמוסה ומורכבת, יום הקולנוע הישראלי והיצירות המוצגות בו מוכיחים כי המסך הגדול אינו רק אמצעי בידור, אלא כלי חיוני לעיבוד הזיכרון, לייצור דיאלוג ולמתן קול לסיפורים שמאחדים את כולנו.