נשל הביאנלה ה-9 לרישום בירושלים

הביאנלה ה-9 לרישום, המשתרעת על פני מוסדות תרבות מרכזיים בירושלים – בית האמנים, סדנת ההדפס ירושלים, בית אנה טיכו וגלריה כורש 14 – אינה רק תערוכה, היא מסע רב-שכבתי ואינטימי אל תוך המהות המשתנה, הנמתחת והנחבאת של הרישום עצמו. תחת הכותרת "נשל רשמים", האמנים מפשיטים את המדיום מעטיפתו המסורתית ומציגים רשימה של חומרים, זיכרונות ושברי קיום.

בבית האמנים, הגבולות בין רישום, פיסול ואובייקט מיטשטשים, כאשר החומר הופך לרישום תלת-ממדי:

• גלעד רטמן מעורר אי-נוחות מהפנטת עם "דמות שעווה" (2004). השעווה, הטפטוף וערימת הקריסטלים מייצרים דמות ארעית, כמעט רוח רפאים, שנוצרה ונאכלת על ידי עצמה – רישום של קיום חמקמק.

• 

• שהד זועבי משלבת עדינות וחריפות ב"המשתרגת 1" (2021). הרישום בעיפרון על מדבקות טפט משתלב עם חריטה דקיקה על זכוכית, ויוצרת משחק בין המשטח הגלוי לנסתר, בין רכות להתנגדות.

• 

• ראובן ישראל מציג רישום קונספטואלי עם "אובייקט מתקפל 52-47" (2019). האובייקט העשוי אלון צבוע וברגי פליז הוא למעשה רישום של צורה בחלל, כזה שאפשר לקפל ולשנות, המעלה שאלות על גמישות הצורה והמשמעות שהיא יוצרת בחלל.

התערוכה בבית אנה טיכו, המציגה את יצירתה של יעל עצמוני, היא ללא ספק הלב הרגשי והכואב של הביאנלה. עבודתה, "שברי זיכרון", היא מחקר חומרי ורוחני על טראומה וזיכרון, והיא מצליחה לגעת בעומק הכישלון האנושי באופן מצמרר.

עצמוני מציגה מפות פורצלן, חלקן שטוחות וחלקן מגולגלות, הנוצרו מתוך "מיחזור אובססיבי של תוכנית המתאר של מחנה ההשמדה סוביבור". הפורצלן, חומר עדין ושביר, הופך למסמך קשיח ובו בזמן מתפורר.

המחשבה שעברה לי בראש הייתה שהשימוש בחומרים ודרך ההצגה בתערוכה היא כמו תהליך הזיכרון שלנו את השואה. כיום, 80 שנה אחרי, נשארים רק שברי זיכרונות כמו הפורצלן. המפה המגולגלת שלא ניתן לפתוח אותה מזכירה את השלב הראשון של שורדי השואה שלא הצליחו לפתוח ולדבר על מה שעברו. העבודה הזו, הכוללת גם מפה ששורטטה על ידי אביה, ניצול המחנה, הופכת את הרישום לפעולת שימור ואיטום. הרישום אינו רק סימון, אלא עדות שנושאת עמה את משקל הזמן וההשתקה.

בסדנת ההדפס ירושלים, הרישום חוזר למקורות עם טוויסט עתידני. נירוואנה דבאי מציגה את "עטופה בתחרה" (2025), רישום בעיפרון על נייר, שנראה כאילו הוא משתחרר מהמציאות המוכרת ומעורר תחושה של בדידות ופגיעות. בקומה התחתונה תערוכה יפיפיה שהשילוב של במבנה ההיסטורי הירושלצי עם יצירת האומנות והאוצרות היא חגיגה של צבעים, צורות ומרקמים.

בגלריה כורש 14 מוצגת מגוון אמירות חזקות:

• מידד אליהו בוחן את כוחו של הפיגמנט ב"לס" על גבי קיר גדול, הצבע, המים והפיגמנט המתכתי נראים כרישום נוזלי, אורגני ודינמי. תשומת הלב לפרטים בתקריב הופכת את התהליך הגס למדיטציה על החומר.

• 

  

  

• רון אסולין משתמש בבגדים כרישום על הגוף ב"זהירות! כייס" (2022). מכנסיים מחויטים, סקיני ג'ינס וסיכות נתפרים יחד לכתב-יד ויזואלי המעלה שאלות על מגדר, מעמד ואופנה כמסווה.

• 

• אליה בן נר משחררת תסכול יצירתי ב"כולכם מעצבנים" (2025). השימוש במדבקות לבד על נייר מדפסת ורוד הופך אמירה אישית וכמעט ילדותית לפופ-ארט פרובוקטיבי, המצייר רישום של רגש חולף וקבוע בו זמנית.

• 
  

הביאנלה ה-9 לרישום אינה מספקת תשובות קלות. היא שואלת, חוקרת, מנשלת ומרכיבה מחדש. זוהי הזמנה לקהל לחשוב על המדיום – לא רק כקו על נייר, אלא כצורה, חומר, וזיכרון.

"נשל רשמים", היא חוויה רב-מוקדית המומלצת לכל חובב אמנות. המסע המרתק דרך הזיכרון, החומר והצורה פתוח לקהל הרחב מנובמבר 2025 ועד פברואר 2026 במוסדות השונים: בית האמנים, סדנת ההדפס ירושלים, בית אנה טיכו וגלריה כורש 14. מומלץ לבדוק את שעות הפתיחה הספציפיות של כל מוסד בטרם ההגעה.