רדיו בריסל פסטיבל הקולנוע היהודי

עם רדת החשיכה על הבירה במוצאי שבת האחרון (13.12), כשהעיר כבר עטופה באורות, ניחוחות הסופגניות וההכנות לחג החנוכה, נפתח בסינמטק ירושלים אחד מאירועי התרבות המרגשים והחשובים של השנה: פסטיבל הקולנוע היהודי הבינלאומי.

השנה, אולי יותר מתמיד, הפסטיבל מבקש לעסוק בשאלות של זהות, זיכרון והמשכיות, כשהוא מציע מבט קולנועי רחב על החוויה היהודית ברחבי העולם. אך מעבר לפוליטיקה ולהיסטוריה, ערב הפתיחה הזכיר לנו שקולנוע הוא בראש ובראשונה כלי לביטוי של הנפש.

הבחירה לפתוח את הפסטיבל עם הסרט "רדיו בריסל" התבררה כמדויקת להפליא. מדובר ביצירה קולנועית פיוטית ויוצאת דופן, שהותירה את הקהל באולם שקט ומהרהר זמן רב לאחר עליית הקרדיטים. הסרט "רדיו בריסל" (בשמו הלועזי: The Soundman) הוא דרמה בלגית מרגשת בבימויו של פרנק ון-פסל, העלילה מתרחשת בבריסל של מאי 1940, רגע לפני פלישת הנאצים. הגיבור הוא בֶּרֶה, צעיר ביישן וחובב רדיו מושבע, שמתקבל להתמחות בתחנת הרדיו הלאומית. הוא מתאהב באלזה, שחקנית תסכיתים יהודייה. הסרט עוקב אחר סיפור האהבה שלהם על רקע המלחמה והשימוש ברדיו ככלי של תקווה מול המציאות הקורסת. השימוש יוצא הדופן בסאונד ובאפקטים קוליים, שאינם רק רקע אלא חלק מרכזי מהסיפור. זו יצירה סוחפת בעלת יופי פיוט. הסרט מצליח להיות "גשר בין זיכרון אישי להיסטוריה כללית". העובדה שהבמאי (שאינו יהודי) בחר להציג את האנטישמיות וההדרה החברתית בצורה ישירה וברורה. הסרט צולל אל נבכי הקשר שבין אמנות, תקווה וגורל. הוא עוקב אחר דמויות הנאבקות לשמור על צלם אנוש ועל היצירתיות שלהן בתוך עולם שנדמה שאיבד את מצפונו. השפה הוויזואלית של הסרט עשירה ומרשימה, והיא מצליחה להעביר לצופה תחושה של יופי נשגב, שמתקיים לצד ידיעה ברורה על הסוף המר והבלתי נמנע.

הפסטיבל, שנפתח ונמשך לאורך כל ימי חג החנוכה, צפוי לארח עשרות הקרנות, פאנלים עם יוצרים מהארץ ומהעולם, ואירועים מיוחדים שבוחנים את הקשר שבין הקולנוע למסורת.

בתקופה שבה המציאות בחוץ לעיתים קרובות מאתגרת, פסטיבל הקולנוע היהודי מציע מקלט של תרבות. הוא מזמין את הקהל להביט בצללים שעל המסך כדי למצוא בהם, בסופו של דבר, נקודות של אור – בדיוק כמו הנרות שאנו מדליקים בחנוכייה.

החגיגה בעיצומה, לוח ההקרנות המלא זמין באתר הסינמטק.