בעוד שרוב המטיילים מחכים לתורים של הקיץ, אנחנו גילינו את הסוד הכי שמור של איטליה: רומא בינואר. מזג אוויר קריר ומרענן, גשם קל מדי פעם שרק מוסיף ברק למדרכות האבן, והכי חשוב – העיר שקטה, רגועה ופנויה מתורי הענק של החגים. יצאנו למסע משפחתי בין היסטוריה, אמנות ואופנה עילית, וחזרנו עם טעם של עוד.
התחלנו, איך לא, במזרקת טרוי היפהפייה. ביקרנו בה גם ביום וגם בלילה, כשהיא מוארת ומרהיבה. המזרקה, שבמרכזה אל הים אוקיינוס רכוב על מרכבת צדף, היא פלא של סגנון הבארוק, לי אישית תמיד מזכירה את הסצנה המפורסמת בסרט לה דולצ'ה ויטה של פליני... וכמובן שהשלכנו מטבע מעבר לכתף כדי להבטיח שנחזור לעיר הנצחית. פעם שעברה זה עבד לנו מקווה שגם הפעם.
משם המשכנו לפנתיאון, מקדש "כל האלים" שנבנה לפני כמעט 2,000 שנה. עמדנו תחת הכיפה המושלמת שלו, וצפינו באור החודר מה"אוקולוס" – הפתח העגול בתקרה שמשאיר את המבנה המרהיב הזה מחובר לשמיים.
בוותיקן ובבזיליקת סן פייטרו, נחשפנו לעוצמה של מיכלאנג'לו. הפייטה היפה שלו, המציגה את מרים האוחזת בישו המת, פשוט שברה לנו את הלב ביופייה וברכות השיש שנראית כמו בשר ודם. בקפלה הסיסטינית הבטנו למעלה אל תקרת "בריאת העולם", רגע לפני שנסענו לכנסיית סן פייטרו אין וינקולי כדי לראות את פסל משה המרהיב. משה מוצג שם בעוצמה אדירה, עם שרירים משתרגים ומבט כה ריאליסטי, שמיכלאנג'לו עצמו כביכול צעק לו "למה אינך מדבר?".
המשך היום לקח אותנו לקולוסיאום האימתני, סמל האימפריה, ולאנדרטת ויטוריו עמנואל השני – מבנה השיש הלבן והעצום המכונה "עוגת החתונה", שממנו נשקף נוף פנורמי של כל העיר.
אך השיא האמנותי חיכה לנו בגלריית בורגזה המופלאה. עמדנו המומים מול היכולת של ברניני להפיח חיים בשיש: בדוד שלו שנתפס ברגע השיא של הטלת האבן, ובפסל אפולו ודפנה המדהים, שם רואים את אצבעותיה של דפנה הופכות לעלים ממש מול העיניים. לצידם, נהנינו מיצירות מאוד מפורסמות של קאראווג'ו "נער עם סל פירות", "בכחוס החולה", "דוד עם ראש גוליית" ועוד ומההרמוניה המושלמת של רפאל ביצירתו "דיוקן של גברת עם חד הקרן", המסמלת טוהר ויופי רנסנסי קלאסי.
אחרי הביקור בגלריה שוטטנו להנאתנו בפארק של וילה בורגזה המקסים כי אין כמו טיול בטבע ובמיוחד שמשולב בו היופי והפאר של רומא.
בין האתרים, נהנינו מרומא האופנתית במיטבה. המדרגות הספרדיות וחנויות המותגים בוויה דל קורסו היו מפתות במיוחד – ינואר הוא תקופת הסיילים (Saldi), והיה שווה להשקיע במגפי עור איכותיים ובבגדי מעצבים בנחות משמעותיות.
ואיך אפשר לכתוב על רומא ולא להזכיר אוכל איטלקי? אז כמובן זללנו פיצות קריספיות ופסטות טריות בכיכרות כמו פיאצה נאבונה, וקינחנו בטירמיסו אוורירי ובג'לאטו המפורסם. גם בקור היחסי, טעמי הלימונצ'לו והפיסטוק העשיר היו פשוט חלומיים.
תגובות